נוטות פרחוניות בבשמים | Première Peau

ספקטרום רחב מדי לתיאור אחד. פרחים לבנים: כבדים, סם, אינדוליים (יסמין, טוברוז). סוג ורדים: בהיר, חמים, דבשתי. פרחים ירוקים: נקיים, פריכים, טלולים (מוג'ה, פרזיה). פרחים אבקתיים: יבשים, קרירים, קוסמטיים (איריס, סיגל). מה מאחד אותם: כולם מנסים ללכוד את החתימה המתנדפת של איברי הרבייה של הצמחים — פרחים פיתחו את ריחותיהם כדי למשוך מאביקים, והפרפומריה מנצלת את האסטרטגיה האבולוציונית הזו.

תווי פרחים מהווים את הקטגוריה הגדולה ביותר בפרפומריה, ונעים מהאקורדים הקלים ביותר של מוּגֶה ועד לאבסולוטים הכבדים ביותר של טוברוז. הקטגוריה מתחלקת לאורך כמה צירים: פרחים לבנים (יסמין, טוברוז, גרדניה — בדרך כלל אינדוליים, נרקוטיים), סוג ורדים (ציטרונלול, גראניול, דמאסקנון — בהירים, חמים), פרחים ירוקים (שושן העמק, פרזיה — נקיים, אלדהידיים), ופרחים אבקתיים (איריס, סיגלית, הליוטרופ — מבוססי יונון, יבשים).

הבסיס המולקולרי משתנה במידה רבה. אבסולוט יסמין מכיל מעל 200 תרכובות מזוהות. שמן ורדים נשלט על ידי חמש בלבד (ציטרונלול, גראניול, נרול, דמאסקנון, אוקסיד ורדים). לשושן העמק אין תמצית טבעית כלל — הוא סינתטי לחלוטין, בנוי מהידרוקסיציטרונל, תחליפים ללירל, ואלכוהולים של מוגה.

תווי פרחים פועלים בכל מיקום: עליון (פרחים ירוקים, תווים עלעלייים קלים), לב (התחום המסורתי — ורד, יסמין, ילאנג-ילנג), ובסיס (פרחים כבדים, אבסולוטים, תרכובות פרח-חייתיות כמו אינדול וסקאטול).

קטגוריית הפרחים היא הליבה ההיסטורית של הפרפומריה המערבית — הסוליפלור (בשמים מפרח יחיד) הייתה הצורה הדומיננטית במשך מאות שנים לפני שהופיעו טכניקות הרכב מודרניות.