שזיף בבשמים | Première Peau

מתיקות כהה, דמוית ריבה עם עומק דמוי יין. דמאסקנון מעניק את האיכות הדבשית, פירותית מיובשת, כמעט כמו צימוקים. בנזאלדהיד מוסיף תת-זרם של שקדים מרירים — החתימה של משפחת הפרונוס. הרושם הכולל הוא של פרי בשיא הבשלות שלו, מתוק אך עם צללית טאנינית.

בהשוואה לאפרסק (לקטוני, קטיפתי, קל), השזיף צפוף יותר, כהה יותר, פירותי-אלכוהולי יותר. בהשוואה לדובדבן (שליטה חדה יותר של בנזאלדהיד), השזיף עגול ומורכב יותר. בהשוואה לתאנה (ירוק-לקטוני), השזיף נמצא כולו בטווח החם-כהה. הוא נקרא כערב לעומת האפרסק של אחר הצהריים.

שזיף הוא אחד מנוטות הפירות הכהים בפלטת המבשמים — עשיר יותר, מורכב יותר, ודומה ליין יותר מאשר אפרסק, תפוח או אגס. כמו כל נוטות הפירות, אין לו תמצית טבעית משמעותית והוא מורכב באופן סינתטי. אך בניגוד לזוהר האסטרי של תפוח או לקרמיות הלקטונית של אפרסק, השזיף נשען על מחלקה שונה של מולקולות: דמאסקונים ודמאסקנון.

בטא-דמאסקנון (CAS 23726-93-4) הוא הריח המרכזי. למרות שנמצא ברמות זעירות בשזיפים אמיתיים, יש לו סף ריח נמוך מאוד והוא מעצב יותר מחצי מהריח המזוהה של השזיף. ריחו מורכב: דבשתי, דמוי תה, פירות מיובשים, עם עושר דמוי יין שמקשר את השזיף לורד (שגם בו דמאסקנון משחק תפקיד קריטי). אלפא-דמאסקון ובטא-דמאסקון (קרובי הקטון) תורמים פן חם, פירותי וקצת עץ.

בנזאלדהיד מספק את תת-הגוון של דובדבן-שקד האופייני לכל מיני הפרונוס — שזיף, דובדבן, שקד ומשמש חולקים את הסמן המשפחתי הזה של ורדיים, שמשתחרר על ידי הידרוליזה אנזימטית של גליקוזידים ציאנוגניים כמו אמיגדלין. אסטרים של בוטיראט פירותיים (אתיל בוטיראט, הקסיל בוטיראט) מוסיפים עסיסיות, בעוד גמא-דקלקטון תורם איכות לקטונית-אפרסקית עדינה.

בבישום, שזיף מופיע בהרכבים אוריינטליים, פירותיים-שיפריים וגורמניים. האיכות הכהה והדמוית ליין מחברת אותו לאקורדים של פירות מיובשים (צימוק, תאנה, תמר) ולבסיסים אמבר-אוריינטליים. הוא נתפס כבוגר, סתווי וקצת מפנק — לא נוטת פרי צעירה וטרייה.